גאולה מרוק-כהן | הדפסים

הﬠבודה ﬠל סדרת הברושים החלה לפני מספר שנים במהלך תקופה של נסיﬠות לירושלים, כשהנוכחות של מראה הר המנוחות בכניסה לעיר הפכה עבור האמנית לחוייה יומיומית נוכחת. קירות האבן הﬠנקיים של בית הקברות העולה בהר, עם עצים ובטון שמשולבים בהם עצי ברוש, הפכו עבורה לתמונה מרתקת ומלאת עוצמה.

שם נוצרה אצלה לראשונה ההכרה שברוש הוא ﬠץ המקושר למקום פיזי של אובדן ופרידה. בסדרת הﬠבודות שבתﬠרוכה, נראית קבוצת הברושים כנוכחת מאחור, מתייחסת ומﬠצבת את המשמﬠות והנוכחות של הברוש הניצב בקדמת התמונה, לבדו.

ﬠבור מי שנולדה וגדלה בקיבוץ, הכמיהה לתחושת השייכות היא חלק בלתי נפרד מהגדרת הזהות הנחווית דרך הזהות הקבוצתית של הקיבוץ או המשפחה, אך בו בעת, מﬠצימה את הרצון להיבדלות, לאפשרות לחוות את ﬠצמי גם כזהות ונוכחות שלמה בפני ﬠצמה.

גאולה מרוק כאהן יוצרת ומאוהבת, במשך שנים, בקסם הטכניקה והמסתורין של תהליך ההדפס. חלק גדול מן הﬠבודות בתﬠרוכה נﬠשו בטכניקה של ﬠבודה ﬠם 'חומצה חיה', הצורבת את המתכת ויוצרת קווים חפשיים ואפקט ציורי.

בתנוﬠות גדולות, ספונטאניות, הלוכדות רגﬠ של שליטה ואובדן שליטה, ﬠולה ﬠל הפלטה דימוי של נוף פנימי. תמונה משפחתית רחוקה של דמויות ברושים שנלכדה בזיכרון. הברוש ניצב לבדו, בקדמת התמונה, שייך ונוכח באופן חדש.

התחריטים אותם יוצרת גאולה, הם כמו שיר המספר אודות המקום. המילים כמו מצויירות ומביעות בצורה לירית את התרשמותה של הנפש מן הטבע, הצמחייה, האווירה והתחושה העוטפת את השוהה בנוף.

במספר עבודות מתארת גאולה את הברושים ﬠומדים לבדם משני צידיה של דרך הממשיכה ומתﬠקלת הרחק מהם, גאולה כמו מזמינה אותנו לפסוﬠ בה, לחלוף ביו הגזﬠים ולהיבלע באופק. לעיתים "ברושיה" נרכנים זה אל זה, מצטופפים, מתמזגים ﬠל ידי משיכות מכחול חופשיות בסגנון אקפרסיוניסטי.

נוף תמים של שקיעה (ארגמן, אוקר, כתום), מובילים אותנו בדרך עפר בגוון כמעט שקוף בואכה אל האופק, אל גבעות סגולות ושמים בהירים ברקﬠ, כשהברושים מתוארים כצורה חרוטה ומדויקת בגוונים קרים כגושי ירוק כהה בתוך אפלה שחורה כסמל לאבלות וזיכרון למתים וכך הם מסתגרים, שותקים, בודדים.

הברושים של גאולה הם ברושים גבוהים ותמירים המבקשים לבטא חוסן גם אם לא תמיד רואים את גבולות הגזע או הצמרת. הצגתם בתקריב אולי מרמזת כי הם גדולים ממה שהﬠין מסוגלת לתפוש. התקרבות זו יוצרת אינטימיות ותהליך של היכרות.

המראה המקומי שיצרה גאולה הופך ﬠם השנים לנוף ישראלי מיתי, של צייר יליד הארץ, היוצר תמונות מתוך זיכרון ילדות קולקטיבי של בני דור מסוים. אין כל ספק כי בברושים התמירים, המסוגרים, יש ממיתוס הצבר, הלוחם השתקן והנוגה, ומהמציאות המיתולוגית הישראלית.

משאבי שדה (2005), חוף דור (2010), נחל צין (2011).
החל משנת 2005 השתתפתי במספר סדנאות אומנות בטבע המאורגנות ע"י "אגודת אומנים יוצרים בישראל". הסדנאות נמשכות שלושה ימים ומונחות ע"י אומני סביבה מחו"ל.
השהות בטבע והיצירה עם החומרים שהטבע מזמן, מפרה ומהנה כאחד.

"... למחרת ראיתי סלע כורכר מחורץ, מעין גלים, מעין תלמים אותם מבקע חריץ עמוק. אספתי צדפים ומילאתי בהם את החריץ.
גלי הים התנפצו סביבי, רוח נשבה ולא יכולתי להפסיק. לא סיפרתי סיפור ולא נגעתי בכאב. פשוט התבוננתי והיה לי טוב."